top of page
  • Writer's pictureמרכז חוסן עציון

ילדים צעירים והמצב הביטחוני | תמר אטיה

שאלה- אני אמא של שירה ,נסענו כל המשפחה בכביש 60 לאירוע משפחתי

כולנו כולל שירה בת שנתיים וחצי ואחותה תפארת בת השנה היו לבושים בבגדים חגיגיים, נרגשים לקראת האירוע.

לפתע, אירוע של זריקת אבנים. הבנות נפצעו מהזכוכיות לא ידענו להעריך את חומרת הפגיעה, אך חששנו מאוד כי הפגיעה חמורה יותר והינו מבוהלים ביותר.

בעלי המשיך לנהוג עד למחסום הקרוב ושם טופלו בני המשפחה. התברר, כי מדובר בפצעים שטחיים וכי מעבר לבהלה הקשה שלנו לא אירע כל נזק פיזי.

לאחר כמה ימים, שירה החלה לקום מחלומות בעתה. היא דיברה הרבה על הפחד מחיילים וכל לובש מדים עורר בה בהלה (היא קישרה את לובשי המדים עם זריקת האבנים כיוון שלא הבחינה בנערים שיידו אותן)

היא התקשתה להיפרד מאמה בבוקר בפתח הגן ונטתה להיצמד אליה. היא הייתה חסרת שקט ולא הילדה מלאת הביטחון ושמחת החיים שהכרנו.

גם בתפארת חל שינוי. בימים שלאחר האירוע הייתה שקטה ומכונסת ומיעטה לחייך ולהיות פעילה.

שמנו לב לשינוי ופנינו אליכם לייעוץ במרכז חוסן.

תשובה - פעמים רבות, אין מספיק מודעות לתגובות של ילדים צעירים לאירועי חיים מעוררים דחק.

התחושה היא שהם קטנים, לא מבינים ולא זוכרים.

אך האמת היא, שילדים, כבר מגיל צעיר מאוד, מגיבים לאירועי חיים, במיוחד כאשר אילו גורמים להוריהם – הדמויות הבטוחות עבורם, דחק, עצב או בהלה. ההבדל הוא, שלילדים צעירים אין מילים העומדות לרשותם על מנת להביע את אשר חוו. פעמים רבות הם אינם מצליחים לזכור או ליצור נרטיב (=רצף סיפורי מובנה) של האירועים אך תחושת חוסר האונים הקשה והבהלה חרוטה במוחם וגופם ובמקרים מסוימים, מנהלת את התגובות שלהם.

אז איך לעזור:

דבר ראשון, חשוב שבכל התערבות עם הילד ההורה ינסה לשמור על רמת וויסות סבירה. זה בסדר גמור שילד יחווה את הוריו עצובים או דואגים, אך גם במצב זה, עליהם לשמור על רמת שליטה בסיסית המשדרת לילד שהם ממשיכים לשמור עליו ולהיענות לצרכיו. כאשר הורה מאוד נסער, כפי ששירה חוותה את הוריה, הטראומה קשורה בכך שילד הצעיר חווה את הדמויות המגנות עליו כפגיעות מאוד וחסרות יכולת להגן עליו. אם אתם נמצאים בעין הסערה בשל מוצפות רגשית, ויש אפשרות לכך – תנו לדמות אחרת לנהל את הקשר עם הילד עד שתחושו שאתם רגועים יותר.

במידה ובכורח הנסיבות הילד חווה אתכם נסערים ולא מווסתים, חשוב מאוד לדבר על כך עם הילד – גם אם הוא בגיל צעיר מאוד!! חשוב לספר את הסיפור: "נסענו ברכב, זרקו עלינו אבנים, החלון נשבר והיו המון זכוכיות. אמא מאוד נבהלה ובכתה. זה היה מבהיל עבורכם כשהאבנים פגעו באוטו וכשראיתם את אמא צועקת ובוכה. אמא גם נבהלה, אבל דאגה שתקבלו טיפול.... עכשיו כולנו בסדר.

חשוב גם להדגיש את החשיבות של הגורמים המסייעים: יש חיילים השומרים עלינו, רופאים שמטפלים, סבא וסבתא ושכנים שעוזרים.... כל גורם שנמצא בסביבת הילד ויכול להוות מעטפת תומכת.

לא צריך לחכות עד שיתפתחו סימפטומים. כדאי לשוחח עם הילד מיד בתום האירוע, להבנות את הסיפור, כולל הרגשות שהתעוררו (זה היה מבהיל, דאגנו שנפצעתם...) ולהדגיש את גורמי התמיכה והחזרה לשגרה (עכשיו תיקנו לנו את האוטו ואפשר לנסוע בו... נמשיך לבקר בירושלים/אצל סבא וסבתא..)

במקרים בהם הטראומה ממשיכה להשפיע על מצב רוחו של הפעוט ותפקודו, ניתן לסייע בטיפול ממוקד. טיפול זה ( Child Parent Psychotherapy ובקצרה CPP) מתקיים עם ההורה והילד במשותף ונועד לעיבוד האירועים וסיוע בהשבת תחושת המוגנות והיעילות של ההורה כמגן על הילד.

טיפול זה הינו אחד ממסלולי הטיפול הניתנים במרכז חוסן.

נשמח להיות לעזר במידה ואתם חשים שדרושה התייעצות נוספת.

120 views0 comments

Recent Posts

See All
bottom of page